שלישי בערב, דשא של שפירא
טוען תמונה...
דוד, המאמן של שכונת שפירא, מסמן לנו להתקרב. הוא כבר אימן ילדים, את נמלות האש, ואת שועלות שפירא. עכשיו תורנו—הגברים בני 40+, המכונים עגלות שפירא. אנחנו קשים להרמה, אבל ברגע שמתגלגלים—רק הקצביה בסופר ברקת עוצרת אותנו.
על הדשא עוד נשארו סימני הלילה ההוא—הטראומה מהפיצוץ הבלתי צפוי של זיקוק במגרש, שהקפיץ את כולם והותיר לבבות דרוכים. מסביב עולות לחישות: יש נשים קנאיות—שחקניות משועלות שפירא שמקנאות בהייפ סביבנו, ובנות/שותפות דואגות שאנחנו הופכים את אימוני הכדורגל לתירוץ ל"בירת שלישי".
דוד מניף לוח: "דרבי שכונה מגדרי. עגלות שפירא מול נבחרת הנשים. מי שמנצח—לוקח את גביע הקולנדר. תיקו? שער זהב!" הקהל כבר צועק: היידה עגלות!
מה התכנית?
- המשמעת של נמלות האש מול הפריצה של השועלות, והאגו שלנו באמצע. דרבי שיכול להפוך ליעד ריפוי… או לפיצוץ חוזר.