עֲלִיסָה בְּאֶרֶץ הַפְּלָאוֹת: חֵלֶק 1 - בְּמוֹרַד מְחִילַת הָאַרְנָב

אָלִיס הֵחֵלָּה לְהִתְעַיֵּף מִלָּשֶׁבֶת לְיַד אֲחוֹתָהּ עַל שְׂפַת הַנָּהָר, בְּלִי שֶׁיִּהְיֶה לָהּ מָה לַעֲשׂוֹת. יוֹם הַקַּיִץ הֶחָם גָּרַם לָהּ לְהַרְגִּישׁ מְאֹד יְשֵׁנוּנִית וּמְבֻלְבֶּלֶת.

לְפֶתַע, אַרְנָב לָבָן עִם עֵינַיִם וְרֻדּוֹת רָץ קָרוֹב אֵלֶיהָ. זֶה לֹא הָיָה דָּבָר מְיֻחָד בְּעֵינֶיהָ, אֲבָל אָז הָאַרְנָב הוֹצִיא שְׁעוֹן מִכִּיס הַוֶּסְט שֶׁלּוֹ, הֵצִיץ בּוֹ וְהִמְשִׁיךְ לָרוּץ בְּחִפָּזוֹן, כְּשֶׁהוּא מְמַלְמֵל לְעַצְמוֹ: "אֲהָה! אֲהָה! אֲנִי עָלוּל לְאַחֵר!"

אָלִיס קָפְצָה עַל רַגְלֶיהָ. מֵעוֹלָם לֹא רָאֲתָה אַרְנָב עִם וֶסְט וּשְׁעוֹן! בּוֹעֶרֶת מִסַּקְרָנוּת, הִיא רָצָה אַחֲרָיו בַּשָּׂדֶה.