בין ספל לנרגילה
טוען תמונה...
לפנות בוקר, בית קפה על שפת הים. ריח קפה מר ומי מלח. שאריות נמסרות לשקיות, וגם למי שיודע לכוון מבט. אתה בחולצה קרועה, בלי כרית או שמיכה, אוסף פירורים כמו פסוקים. מאחורי הדלפק, בעלים עם שפם דק מחקה חיוך. מעל, עוד נוגן על מרפסת, וכל כביש הוא פִזְמוֹן שמזכיר: פעם היית נזרק באקראי...