סלון שבע
טוען תמונה...
ערב דביק. קירות, תקרה, וחלון. שולחן עץ ערוך מדי, כף מבהיקה, ספה נאנחת. על השולחן ש"י עגנון ודוד גרוסמן. אתה מתיישב לסעוד בסלון, לועס בלי חשק. בזקן שלך מזבח לפירורים, ובין האוזניים – אין פשפש שיקפוץ. רק שקט דחוס.
מחוץ לחלון, נימת עוּד רחוקה. בפנים, לב שלא מתרגש. פעם היית חסר כל אבל חופשי. עכשיו יש בית. ואז?