יֹפִי הַצּוּרָה וִיפִי הַנֶּפֶשׁ

אַלְפְרֶד הַפַּסָּל הַצָּעִיר חָזַר לְעִירוֹ לְאַחַר שָׁנִים רַבּוֹת בְּאִיטַלְיָה, שָׁם זָכָה בִּפְרָסִים רַבִּים וְהָפַךְ לְאֻמָּן מְפֻרְסָם. כָּל אַנְשֵׁי הָעִיר הִתְאַסְּפוּ לִכְבוֹדוֹ בִּמְסִבָּה חֲגִיגִית וּמְפֹאֶרֶת.

בְּמֶרְכַּז הַחֶדֶר יָשְׁבָה אַלְמָנָה עֲשִׁירָה עִם בִּתָּהּ, קָאלָה. הָאֵם לֹא הִפְסִיקָה לִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת טִפְּשִׁיּוֹת עַל רוֹמָא וְעַל הָאַפִּיפְיוֹר, אַךְ אַלְפְרֶד בְּקֹשִׁי שָׁמַע אוֹתָהּ. עֵינָיו הָיוּ מְרֻתָּקוֹת לְקָאלָה. הִיא הָיְתָה הַנַּעֲרָה הַיָּפָה בְּיוֹתֵר שֶׁרָאָה מִיָּמָיו - עֵינֶיהָ הָיוּ כְּחֻלּוֹת כַּיָּם וּפָנֶיהָ כְּמוֹ פֶּסֶל מוּשְׁלָם.

קָאלָה יָשְׁבָה בְּשֶׁקֶט וְלֹא אָמְרָה דָּבָר. הַאִם הַשְּׁתִיקָה שֶׁלָּהּ מְעִידָה עַל חָכְמָה עֲמֻקָּה, אוֹ שֶׁמָּא אֵין לָהּ מָה לוֹמַר?