הַבִּישׁוֹף מִבּוֹרְגְלוּם וְהַלּוֹחֲמִים

הָרוּחַ שָׁרְקָה בֵּין הַגְּבָעוֹת שֶׁל צְפוֹן דֶנְמַרְק. יֶנְס גְלוֹבּ, שֶׁחָזַר מִמַּסָּע אָרוֹךְ בְּאֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת, עָמַד מוּל אִמּוֹ הָאַלְמָנָה.

הִיא סִפְּרָה לוֹ בְּדֶמַע עַל הַבִּישׁוֹף הָרָשָׁע מִבּוֹרְגְלוּם, שֶׁגֵּרֵשׁ אוֹתָהּ מֵאַדְמָתָהּ וְלָקַח אֶת כָּל רְכוּשָׁם. "הוּא אִישׁ חָזָק וְאַכְזָרִי," אָמְרָה הָאֵם, "הוּא חָשַׁב שֶׁאַתָּה כְּבָר אֵינְךָ בַּחַיִּים."

יֶנְס הִנִּיחַ יָד עַל נִצַּב חַרְבּוֹ. עֵינָיו בָּעֲרוּ בְּאֵשׁ שֶׁל צֶדֶק. "הַבִּישׁוֹף יְשַׁלֵּם עַל מַה שֶּׁעָשָׂה," אָמַר בְּקוֹל שָׁקֵט וּמְאַיֵּם. "אֲבָל כֵּיצַד נִפְעַל? הַבִּישׁוֹף מֻקָּף בְּחַיָּלִים רַבִּים."