האחים קרמזוב: מרד ואמונה

הבוקר עולה על המנזר. בתאו הקטן של הזקן זוסימה, האוויר דחוס בריח של קדושה ושל סוף קרב. הזקן, חלש מאוד אך צלול, יושב בכורסתו. הוא יודע שיומו האחרון הגיע. הוא מביט בך, אליושה, בעיניים מלאות אהבה אך גם דאגה עמוקה.

"אלכסיי, בני היקר," הוא לוחש, קולו רועד אך יציב. "מקומך אינו כאן כעת. עליך ללכת. יש לך משימות בעולם. האחים שלך, אביך... הם זקוקים לך. צא מן המנזר, עזור להם להשכין שלום בנפשם לפני שיהיה מאוחר מדי. אני לא אמות לפני שתחזור לשמוע את מילתי האחרונה."

הלב שלך נקרע. אתה רוצה להישאר לצד מורך הרוחני ברגעיו האחרונים, אך הציווי שלו ברור. בחוץ, העולם הגשמי סוער – אביך ואחיך דמיטרי נמצאים על סף עימות אלים.