לְיַד חַלּוֹן בֵּית הַמַּחֲסֶה

בִּקְצֵה הָעִיר קוֹפֶּנְהָגֶן, לְיַד סוֹלְלַת עֵשֶׂב יְרֻקָּה, עוֹמֵד בַּיִת גָּדוֹל וְאָדֹם. זֶהוּ בֵּית מַחֲסֶה לַאֲנָשִׁים עֲנִיִּים וּזְקֵנִים.

מֵאֶחָד הַחַלּוֹנוֹת נִשְׁקָפוֹת פָּנֶיהָ שֶׁל אִשָּׁה מְבֻגֶּרֶת. הִיא נִשְׁעֶנֶת עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן, לְצַד עֲצִיצִים פּוֹרְחִים. מַבָּטָהּ נוֹדֵד הַחוּצָה, אֶל הָעוֹלָם.

הִיא רוֹאָה אֶת הַדֶּשֶׁא הַיָּרֹק וְאֶת הַיְּלָדִים הַמְּשַׂחֲקִים שָׁם, וּמַחְשָׁבוֹת רַבּוֹת עוֹלוֹת בְּרֹאשָׁהּ. בַּמֶּה תִּרְצוּ שֶׁהִיא תִּתְמַקֵּד?