קריאתו של קת'ולהו: האימה שבחימר

הדבר הרחמן ביותר בעולם, כך אני חושב, הוא חוסר היכולת של המוח האנושי לקשר בין כל תכניו. אנו חיים על אי של בורות בלב ים שחור של אינסוף, ולא נועדנו להרחיק נדוד. אך החורף של 1926-27 שינה הכל עבורי.

לאחר מותו הפתאומי של דוד רבא שלי, ג'ורג' גאמל אנג'ל, פרופסור לשפות שמיות באוניברסיטת בראון, מוניתי למנהל עזבונו. מותו היה מוזר – עדים טענו שנדחף על ידי מלח כהה-עור בסמטה חשוכה, אך הרופאים קבעו כי ליבו פשוט כשל.

כעת, בדירתו בבוסטון, אני עומד מול ארגז מסמכים אחד שנותר נעול. כל שאר הניירת כבר מוינה, אך הקופסה הזו הטרידה את מנוחתי. מצאתי את המפתח בכיס מעילו הישן של הדוד.