הַלֵּב שֶׁל צָ'ארְלִי

הַבַּיִת שָׁקֵט, אֲבָל הַלֵּב שֶׁלִּי רוֹעֵשׁ. צָ'ארְלִי, הַגּוּר הַקָּטָן שֶׁהֵבֵאנוּ רַק לִפְנֵי כַּמָּה יָמִים, יָשֵׁן עַל הַשָּׁטִיחַ לְיַד הַסַּפָּה. הַנְּשִׁימוֹת הַקְּטַנּוֹת שֶׁלּוֹ מַזְכִּירוֹת לִי אֶת בּוּזִ'י, הַכֶּלֶב הָאֲהוּב שֶׁלָּנוּ שֶׁהָלַךְ לְעוֹלָמוֹ.

אָסָף יָשׁוּב בַּמִּטְבָּח, בּוֹהֶה בַּקָּפֶה שֶׁלּוֹ. הוּא הֶחְלִיט שֶׁזֶּה "לֹא הַזְּמַן הַמַּתְאִים" וּמָחָר בַּבֹּקֶר הוּא מִתְכַּוֵּן לְהַחֲזִיר אֶת צָ'ארְלִי לַכְּלָבִיָּה. הַדְּמָעוֹת חוֹנְקוֹת אֶת גְּרוֹנִי. אֲנִי מַרְגִּישָׁה שֶׁאֲנִי מְאַבֶּדֶת אֶת בּוּזִ'י שׁוּב.

מָה תַּעֲשִׂי?