גְּרֶטֶל הַפִּקְחִית

הָיוּ הָיְתָה פַּעַם טַבָּחִית ושְׁמָהּ גְּרֶטֶל. הִיא נָעֲלָה נַעֲלַיִם עִם עֲקֵבִים אֲדֻמִּים, וּכְשֶׁהִיא יָצְאָה לְטַיֵּל, הִיא הִרְגִּישָׁה יָפָה וּשְׂמֵחָה.

יוֹם אֶחָד, הָאָדוֹן שֶׁלָּהּ אָמַר לָהּ: "גְּרֶטֶל, הָעֶרֶב יַגִּיעַ אוֹרֵחַ חָשׁוּב. הָכִינִי לָנוּ שְׁתֵּי תַּרְנְגֹלוֹת צְלוּיוֹת וְטָעִימוֹת בִּמְיֻחָד!"

"בְּשִׂמְחָה, אֲדוֹנִי!" עָנְתָה גְּרֶטֶל וְרָצָה לַמִּטְבָּח.