הרציף הישן
טוען תמונה...
לוחות זמנים מתקנים את עצמם
אורות הרכבת התחתית מהבהבים בעדינות, כמו גחליליות עירוניות. בכף ידך זמזום נעים של מפתח האלֶף—טבעת מתכת שחורה שמקשיבה לנתיבים קרובים. מתחת לעיר, כך מספרים, נחבא חדר שבו ממתין ספר המסלולים—מכשיר שמראה דרכים שהעולם כמעט בחר.
לוחש בתוכך קול שאינו רק שלך: התאום שלך מבקש זריזות. באיזה מקום אחר, אגודות וארגונים מתנדנדים כמו מטוטלות תשומת לב—הם גדלים כשמאכילים אותם בהמון מחשבות.
- המסילה מזמזמת כמו מיתר כינור רגוע.
- האוויר מריח כמו גשם, תה, והבטחה להרפתקה.
איזו כוונה עדינה תבחר לפני שתקפוץ בין הנתיבים?