תעלומת עצי הנחושת

היה זה בוקר אביבי וקר ברחוב בייקר. הערפל הסמיך התגלגל בין הבתים בלונדון, ושרלוק הולמס ישב ליד האח המבוערת, מעשן את מקטרתו במצב רוח מהורהר.

"פשע הוא נפוץ, אך ההיגיון נדיר," העיר הולמס, בדיוק כשדפיקה נשמעה בדלת. אל החדר נכנסה אישה צעירה ונמרצת, לבושה בפשטות אך בקפידה. שמה היה ויולט האנטר, והיא הייתה נסערת בבירור.

"מר הולמס," היא אמרה, "הציעו לי משרה כאומנת. השכר הוא כפול מהמקובל - 120 ליש"ט לשנה - אך התנאים מוזרים ביותר. המעסיק, מר רוקאסל, דורש שאגזור את שיערי הארוך והיפה לקצר, ושאסכים ללבוש שמלה מסוימת בצבע כחול חשמלי בשעות הבוקר. האם עלי לקבל את המשרה?"