מְאַחֵר וְאֵינוֹ שׁוֹכֵחַ

בְּטִירָה עַתִּיקָה, הַמֻּקֶּפֶת בְּתַעֲלַת מַיִם וְגֶשֶׁר מִתְרוֹמֵם, חָיְתָה הַגְּבִירָה מֶטָה מוֹגֶן. זוֹ הָיְתָה טִירָה חֲזָקָה עִם חוֹמוֹת גְּבוֹהוֹת, שֶׁנּוֹעֲדוּ לְהָגֵן מִפְּנֵי אוֹיְבִים.

בְּתוֹךְ הַבַּיִת, הַתִּקְרוֹת הָיוּ גְּבוֹהוֹת וְהַקִּירוֹת מְקֻשָּׁטִים בִּתְמוּנוֹת שֶׁל אַבִּירִים וּגְבִירוֹת. מֶטָה הָיְתָה הַגְּבִירָה שֶׁל הַמָּקוֹם, עֲשִׁירָה וּמְכֻבֶּדֶת. אַךְ בְּעוֹדָהּ יוֹשֶׁבֶת בַּחֲדַר הָאוֹרְחִים הַחַמִּים, מַחֲשָׁבוֹת עַל הֶעָבָר עָלוּ בְּרֹאשָׁהּ.

הִיא נִזְכְּרָה בְּיוֹם אֶחָד מְיֻחָד, לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, כַּאֲשֶׁר בַּעֲלָהּ הָיָה עֲדַיִן בַּחַיִּים. הַאִם הָיְתָה זוֹ הַחְלָטָה טוֹבָה שֶׁקִּבְּלָה אָז?