הַיֶּלֶד שֶׁבַּקֶּבֶר

הָיָה זֶה יוֹם עָצוּב מְאֹד בַּבַּיִת. הַבֵּן הַקָּטָן, רַק בֶּן אַרְבַּע, עָצַם אֶת עֵינָיו לָנֶצַח. הָאֵם הָיְתָה שְׁבוּרָה מִצַּעַר. הִיא לֹא יָכְלָה לֶאֱכֹל וְלֹא יָכְלָה לִישׁוֹן.

בַּלַּיְלָה, כַּאֲשֶׁר בַּעֲלָהּ וּשְׁתֵּי בְּנוֹתֶיהָ יָשְׁנוּ, הָאֵם שָׁכְבָה בַּמִּטָּה עֵרָה. מַחְשְׁבוֹתֶיהָ נָדְדוּ אֶל הַקֶּבֶר הַקָּטָן בְּחַצְרַת הַכְּנֵסִיָּה. הִיא הִרְגִּישָׁה שֶׁהִיא חַיֶּבֶת לִהְיוֹת שָׁם, קָרוֹב אֵלָיו.

מָה תַּעֲשִׂי?