חַנְס הַטִּפֵּשׁ: מַסָּע לָאַרְמוֹן

בַּאֲחֻזָּה יְשָׁנָה חַי בַּעַל אֲחֻזָּה זָקֵן עִם שְׁנֵי בָּנִים חֲכָמִים מְאוֹד – אֲפִילּוּ חֲכָמִים מִדַּי. הֵם יָדְעוּ אֶת כָּל הַמִּלּוֹן בְּעַל־פֶּה וְיָדְעוּ לְצַטֵּט חֻקִּים מְסֻבָּכִים.

יוֹם אֶחָד הִגִּיעָה הַכְרָזָה מֵהַמֶּלֶךְ: הַנְּסִיכָה מְחַפֶּשֶׂת חָתָן! הִיא תִּתְחַתֵּן רַק עִם הַגֶּבֶר שֶׁיֵּדַע לְדַבֵּר בְּחָכְמָה וְלֹא יְשַׁעֲמֵם אוֹתָהּ.

שְׁנֵי הָאַחִים הִתְכּוֹנְנוּ מִיָּד, שִׁנְּנוּ נְאוּמִים וְקִבְּלוּ סוּסִים יָפִים מֵאֲבִיהֶם. אֲבָל אָז הִגִּיעַ הָאָח הַשְּׁלִישִׁי, חַנְס, שֶׁכֻּלָּם קָרְאוּ לוֹ "חַנְס הַטִּפֵּשׁ". הוּא לֹא הָיָה מְלֻמָּד כְּמוֹתָם, אֲבָל הָיָה לוֹ לֵב שָׂמֵחַ.

"לְאָן אַתֶּם הוֹלְכִים בְּבִגְדֵי הַחַג?" שָׁאַל חַנְס.