הַנְזֶל וּגְרֶטֶל

בְּקָצֵה יַעַר גָּדוֹל וְאָפֵל, גָּר חוֹטֵב עֵצִים עָנִי עִם אִשְׁתּוֹ וּשְׁנֵי יְלָדָיו: הַנְזֶל וְגְרֶטֶל. הָרָעָב בָּאָרֶץ הָיָה כָּבֵד מְאֹד, וְלֹא נוֹתַר לָהֶם אֹכֶל בַּבַּיִת.

לַיְלָה אֶחָד, שָׁמַע הַנְזֶל אֶת הָאֵם הַחוֹרֶת אוֹמֶרֶת לָאָב: "אֵין לָנוּ בְּרֵרָה. מָחָר נִקַּח אֶת הַיְּלָדִים לְעֹמֶק הַיַּעַר וְנַשְׁאִיר אוֹתָם שָׁם. הֵם לֹא יִמְצְאוּ אֶת הַדֶּרֶךְ חֲזָרָה."

גְרֶטֶל בָּכְתָה בְּשֶׁקֶט, אֲבָל הַנְזֶל לָחַשׁ לָהּ: "אַל תִּדְאֲגִי, יֵשׁ לִי רַעֲיוֹן." הוּא יָכוֹל לָצֵאת הַחוּצָה לֶאֱסֹף אֲבָנִים לְבָנוֹת בּוֹהֲקוֹת, אוֹ לִשְׁמֹר אֶת פְּרוּסַת הַלֶּחֶם שֶׁלּוֹ לְמָחָר.