לב המאפליה: המעלה במעלה הנהר

הערב ירד על ספינת הקיטור הרעועה. שכבתי על הסיפון, מנסה לתפוס תנומה בחום הלח, כאשר שמעתי קולות מתקרבים. היו אלה המנהל ודודו, ראש משלחת אלדורדו, המטיילים לאורך הגדה.

הם לא הבחינו בי בחושך. הריח של סיגרים זולים נישא באוויר יחד עם מילים ארסיות. "הוא ביקש מההנהלה להישלח לשם," רטן המנהל, "עם רעיון להראות מה הוא יכול לעשות. תאר לעצמך איזו השפעה יש לאיש הזה! זה לא נורא?"

הם דיברו על קורץ. הם דיברו על השנהב הרב שהוא שולח, ועל כך שהוא החזיר את העוזר שלו משם כי העדיף להיות לבד. המנהל נשמע מפוחד ומקנא. "האקלים יעשה עבורך את העבודה," ניחם אותו הדוד בקול נמוך, מרמז שקורץ לא ישרוד זמן רב.

אני שוכב שם, במרחק נגיעה מהם, שומע את המזימה נרקמת.