הַיְדִי: חֵלֶק ב׳ - הַמַּסָּע לִפְרַנְקְפוּרְט

בֹּקֶר אֶחָד שֶׁל חֹדֶשׁ מֶרְץ, בְּעוֹדֵךְ מְשַׂחֶקֶת בַּחוּץ, אַתְּ נִתְקֶלֶת בְּגֶ'נְטֶלְמֵן זָקֵן וּמְכֻבָּד הַלָּבוּשׁ שְׁחֹרִים. "אַל תִּפְחֲדִי," הוּא אוֹמֵר בְּקוֹל חַם, "אֲנִי הַכֹּמֶר מֵהַכְּפָר דֶּרְפְלִי. הֵיכָן סַבָּא שֶׁלָּךְ?"

אַתְּ מוֹבִילָה אוֹתוֹ פְּנִימָה. סַבָּא מַבִּיט בְּהַפְתָּעָה אֲבָל מַצִּיעַ לָאוֹרֵחַ כִּסֵּא. "בָּאתִי לְדַבֵּר עַל הַיְלָדָה," אוֹמֵר הַכֹּמֶר. "הִיא צְרִיכָה לָלֶכֶת לְבֵית הַסֵּפֶר."

סַבָּא שׁוֹלֵחַ אוֹתָךְ הַחוּצָה אֶל הָעִזִּים. "אֲנִי לֹא חוֹשֵׁב לִשְׁלֹחַ אוֹתָהּ לְבֵית הַסֵּפֶר," הוּא מוֹדִיעַ בְּתַקִּיפוּת. "הִיא תִּגְדַּל מְאֻשֶּׁרֶת וּבְטוּחָה כָּאן עִם הָעִזִּים וְהַצִּפֳּרִים."

הַכֹּמֶר מִתְעַקֵּשׁ, אַךְ סַבָּא מְסָרֵב. הוּא לֹא יִשְׁלַח יַלְדָּה קְטַנָּה לָרֶדֶת בַּהַר בַּקֹּר וּבַשֶּׁלֶג. הַכֹּמֶר עוֹזֵב, מְאַוכְזָב וּמֻדְאָג.