הַחַיִּים הַמְתַרְבְּתִים
קוֹרְאִים לִי הָאקְלְבֶּרִי פִין. אִם לֹא קְרָאתֶם אֶת הַסֵּפֶר עַל תּוֹם סוֹיֵיר, אוּלַי אַתֶּם לֹא מַכִּירִים אוֹתִי, אֲבָל זֶה לֹא מְשַׁנֶּה. הָאַלְמָנָה דָּגְלָאס אִמְּצָה אוֹתִי וְנִסְּתָה "לְתַרְבֵּת" אוֹתִי. הִיא הִלְבִּישָׁה אוֹתִי בִּבְגָדִים נְקִיִּים וְשָׁלְחָה אוֹתִי לְבֵית הַסֵּפֶר. זֶה הָיָה נוֹרָא! לֹא יָכֹלְתִי לְהִסְתּוֹבֵב חָפְשִׁי בַּיַּעַר, וְהָיִיתִי צָרִיךְ לֶאֱכֹל בְּנִימוּס עִם מַזְלֵג.
יוֹם אֶחָד, אַבָּא שֶׁלִּי (פָּאפּ) חָזַר לָעִיר. הוּא אִישׁ קָשֶׁה וּמַפְחִיד שֶׁתָּמִיד כּוֹעֵס. הוּא לֹא אָהַב שֶׁאֲנִי לוֹמֵד לִקְרֹא וְשֶׁיֵּשׁ לִי בְּגָדִים יָפִים. הוּא חָטַף אוֹתִי וְלָקַח אוֹתִי לְבִקְתַּת עֵץ בּוֹדֵדָה בַּיַּעַר, רָחוֹק מִכֻּלָּם. הָיָה שָׁם לִפְעָמִים נֶחְמָד לְהִיוֹת חָפְשִׁי, אֲבָל פָּאפּ הָיָה נוֹעֵל אוֹתִי בַּבִּקְתָּה כְּשֶׁהוּא הָלַךְ, וּפָחַדְתִּי מִמֶּנּוּ מְאוֹד.
אֲנִי חַיָּב לִבְרֹחַ מִכָּאן לִפְנֵי שֶׁיִּקְרֶה מַשֶּׁהוּ רַע.