הד קולות העבר
טוען תמונה...
הצעדים של ליאור הדהדו במסדרונות הריקים של מכון אבני. פעם, הקירות האלה ספגו לתוכם ריחות של טרפנטין, עשן סיגריות וחלומות של אלפי סטודנטים. עכשיו, נותרה רק דממה דחוסה של מקום שסיים את תפקידו ההיסטורי.
הוא נעצר ליד קיר מתקלף. מה נשאר מכל זה? הוא תהה לעצמו. מה יישאר מהאנושות כשמכונות ייצרו את האמנות שלנו, כשהבניינים האלה יהפכו למגדלי יוקרה? תחושת מועקה, מהולה בפליאה פילוסופית, הציפה אותו.
בסוף המסדרון, הדרך התפצלה. מצד ימין, הדלת החורקת של סדנת הציור הקלאסי עמדה פתוחה למחצה. מצד שמאל, בקע אור כחלחל ומוזר מתוך מעבדת הניו-מדיה הישנה.