כִּיפָּה אֲדֻמָּה

פַּעַם אַחַת הָיְתָה יַלְדָּה קְטַנָּה וּמְתוּקָה שֶׁכֻּלָּם אָהֲבוּ, אַךְ סָבָתָהּ אָהֲבָה אוֹתָהּ יוֹתֵר מִכֻּלָּם. הַסָּבְתָא תָּפְרָה לָהּ כִּיפָּה מִקְּטִיפָה אֲדֻמָּה, וּמֵאָז כֻּלָּם קָרְאוּ לָהּ 'כִּיפָּה אֲדֻמָּה'.

יוֹם אֶחָד אָמְרָה לָהּ אִמָּהּ: "קְחִי, כִּיפָּה אֲדֻמָּה, הִנֵּה עוּגָה וּבַקְבּוּק יַיִן. הָבִיאִי אוֹתָם לְסָבְתָא, הִיא חוֹלָה וְחַלָּשָׁה. לְכִי בַּדֶּרֶךְ הָרָאשִׁית וְאַל תִּסְטִי מִמֶּנָּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּפְּלִי וְהַבַּקְבּוּק יִשָּׁבֵר."

כִּיפָּה אֲדֻמָּה הִבְטִיחָה לְאִמָּהּ שֶׁתִּזָּהֵר וְיָצְאָה לַדֶּרֶךְ אֶל הַיַּעַר.