הרהורים: הקיסר האחרון - חלק ב'

הרוח הקרה נושבת מבעד ליריעות האוהל שלך. בחוץ, מעבר לנהר הדנובה, השבטים הברברים נערכים לקרב נוסף. אתה, מרקוס אורליוס, יושב לאור הנר המרצד, העט בידך. גופך כואב מהקור ומהשנים, אך מחשבתך צלולה.

אתה כותב את השורות הראשונות של הספר השביעי: "מהי רשעות? זהו אותו דבר שראית פעמים רבות כל כך... אין שום דבר חדש. הכל מוכר וקצר מועד."

שליח נכנס לאוהל בבהילות. "קיסר," הוא מתנשף, "הקוואדים חצו את הנהר. הם בזזו את העמדות הקדמיות. החיילים דורשים נקמה, הם רוצים לצאת למתקפה פראית עכשיו!"

הזעם מתעורר בך לרגע – על הברברים המפרים הסכמים, ועל החיילים שאינם שולטים ביצריהם. כיצד תגיב?