מגילת אסתר: הגורל המלכותי

לִפְנֵי הַרְבֵּה שָׁנִים גָר בְּעִיר שׁוֹשַׁן מֶלֶךְ וּשְׁמוֹ אֲחַשְׁוֵרוֹש. פַּעַם עָשָׂה הַמֶלֶךְ מִשְׁתֵה גָּדוֹל וּמְפֹאָר.

בְּמַהֲלָךְ הַמְּסִבָּה, צִוָה הַמֶּלֶךְ לְהָבִיא אֶת וַשְׁתִי אִשְׁתוֹ. הוּא רָצָה שֶׁכָּל הָאוֹרְחִים יָרְאוּ כַּמָה יָפָה הִיא. שָׁלַח אֶת עֲבָדָיו לְהָבִיא אוֹתָה, אֲבָל וַשְׁתִי הֵשִׁיבָה בְּסֵרוּב מֻחְלָט: "גַם אִם הַמֶלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹש צִוָה, לֹא אַסְכִּים לָבוֹא לַמְסִבָּה!"

הַמֶּלֶךְ הָיָה נָבוֹךְ וְכוֹעֵס מְאֹד. יוֹעֲצָיו שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ כֵּיצַד לִנְהֹג.