מֶרְקוּרִי וְחוֹטֵב הָעֵצִים

פַּעַם אַחַת, עַל גְּדַת נָהָר גָּדוֹל וְזוֹרֵם, עָמַד חוֹטֵב עֵצִים חָרוּץ.

הוּא עָבַד קָשֶׁה מְאוֹד, הֵנִיף אֶת הַגַּרְזֶן שֶׁלּוֹ שׁוּב וְשׁוּב כְּדֵי לַחְתֹּךְ עֵץ יָשָׁן. לְפֶתַע, קָרָה דָּבָר נוֹרָא! הַגַּרְזֶן הֶחְלִיק מִיָּדָיו שֶׁל הָאִישׁ וְעָף בָּאֲוִיר.

גְּלַאח! נִשְׁמַע צְלִיל שֶׁל בַּרְזֶל פּוֹגֵעַ בַּמַּיִם. הַגַּרְזֶן שָׁקַע עָמֹק אֶל קַרְקָעִית הַנָּהָר. הֶחוֹטֵב הָיָה עָצוּב מְאוֹד. זֶה הָיָה הַגַּרְזֶן הַיָּחִיד שֶׁלּוֹ, וּבְלִי הַגַּרְזֶן הוּא לֹא יָכוֹל לַעֲבֹד.