הַנַּעַר
פַּעַם הָיָה נַעַר. הוּא הָיָה... נֹאמַר, כְּבֶן אַרְבַּע-עֶשְׂרֵה; אָרֹךְ, רָזֶה וּבָהִיר שֵׂעָר. לֹא הָיָה בּוֹ הַרְבֵּה תּוֹעֶלֶת, בַּנַּעַר הַזֶּה. הַהֲנָאָה הָעִקָּרִית שֶׁלּוֹ הָיְתָה לֶאֱכֹל וְלִישֹׁן; וְאַחֲרֵי כֵן – הוּא אָהַב בְּיוֹתֵר לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂי קֻנְדָּס.
זֶה הָיָה בֹּקֶר יוֹם רִאשׁוֹן וְהוֹרָיו שֶׁל הַנַּעַר הִתְכּוֹנְנוּ לָלֶכֶת לַכְּנֵסִיָּה. הַנַּעַר יָשַׁב עַל קְצֵה הַשֻּׁלְחָן וְחָשַׁב כַּמָּה בַּר-מַזָּל הוּא שֶׁהוֹרָיו עוֹזְבִים, וְהַשֶּׁטַח יִהְיֶה פָּנוּי לְכַמָּה שָׁעוֹת.
"מֵאַחַר שֶׁאַתָּה לֹא בָּא אִתָּנוּ לַכְּנֵסִיָּה," אָמַר אָבִיו, "הַמְּעַט שֶׁאַתָּה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת הוּא לִקְרֹא אֶת הַדְּרָשָׁה בַּבַּיִת. הַאִם תַּבְטִיחַ לַעֲשׂוֹת זֹאת?"
אִמּוֹ הֵנִיחָה אֶת סֵפֶר הַדְּרָשׁוֹת הַגָּדוֹל עַל הַשֻּׁלְחָן, פָּתוּחַ בַּעַמּוּד הַנָּכוֹן, וְהֵם יָצְאוּ. נִילְס נִשְׁאַר לְבַד. הַדְּרָשָׁה אֲרֻכָּה וּמְשַׁעֲמֶמֶת. מָה תַּעֲשֶׂה?