הַסְּעָרָה וְהַנְּפִילָה
טוען תמונה...
הָרוּחַ הַמַּעֲרָבִית נָשְׁבָה בְּעָצְמָה אַדִּירָה מֵעַל מְחוֹזוֹת הַיַּעַר שֶׁל וֶסְטְמַנְלַנְד. הָאֲוִירָה הָיְתָה סוֹעֶרֶת, וְאַקָּה, הָאַוָּזָה הַמַּנְהִיגָה, הִתְקַשְּׁתָה לִשְׁמֹר עַל הַלַּהֲקָה מְאֻחֶדֶת.
לְפֶתַע, מַשַּׁב רוּחַ פִּתְאוֹמִי וְחָזָק הֵעִיף אֶת נִילְס מִגַּבּוֹ שֶׁל מֹרְטֶן הָאַוָּז! הַיֶּלֶד הַקָּטָן הִתְעוֹפֵף בָּאֲוִיר כְּמוֹ עָלֶה נִדָּף, צוֹנֵחַ לְאַט לְאַט לְמַטָּה, לְתוֹךְ תְּהוֹם עֲמֻקָּה וַאֲפֵלָה בֵּין הַסְּלָעִים.
כְּשֶׁנָּחַת עַל הָאֵזוֹב הָרַךְ, הוּא הִבִּיט סְבִיבוֹ. הוּא לֹא הָיָה לְבַד. שְׁנֵי גּוּרֵי דֻּבִּים שׁוֹבָבִים הִתְגַּלְגְּלוּ לְעֶבְרוֹ, וּמֵאֲחוֹרֵיהֶם עָמְדָה אִמָּא דֻּבָּה גְּדוֹלָה.
"מָה זֶה?" שָׁאֲלוּ הַגּוּרִים בְּהִתְרַגְּשׁוּת. "הַאִם אֶפְשָׁר לְשַׂחֵק אִתּוֹ?"