הַיּוֹם הֶעָמוּס שֶׁל נִינָה בְּשַׁפִּירָא

בְּבֵית הַסֵּפֶר שֶׁל נִינָה אֵין פַּעֲמוֹן. הַמּוֹרָה פָּשׁוּט אוֹמֶרֶת "הִסְתַּיֵּם הַיּוֹם!" וְנִינָה רָצָה לַשַּׁעַר. יוֹם רְבִיעִי הוּא הַיּוֹם הֲכִי עָמוּס בַּשָּׁבוּעַ.

בַּחוּץ מְחַכּוֹת לָהּ אֵלָה, הַמְּטַפֶּלֶת הָאֲהוּבָה, וְגַם גָּאיָה הֶחָבֵרָה הֲכִי טוֹבָה.
"הַי נִינָה!" אֵלָה מְחַיֶּכֶת, "יֵשׁ לָנוּ לוּ"ז צָפוּף. אַתְּ וְגָאיָה הוֹלְכוֹת לְכַדּוּרְסַל בְּ-16:00, וּמִיָּד אַחַר כָּךְ יֵשׁ לָךְ הִיפּ-הוֹפּ בַּסִּפְרִיָּה."

נִינָה וְגָאיָה מִתְרַגְּשׁוֹת, אֲבָל יֵשׁ לָהֶן קְצָת זְמַן עַד שֶׁהַחוּג מַתְחִיל.

מָה נִינָה תַּעֲשֶׂה עַכְשָׁיו?