הַהַרְפַּתְקָה שֶׁל נִינָה: צַיֶּדֶת הַשֵּׁדִים

זֶהוּ יוֹם רִאשׁוֹן גָּשׁוּם וְקַר שֶׁל סוֹף דֶּצֶמְבֶּר. בַּחוּץ, בִּשְׁכוּנַת שַׁפִּירָא שֶׁבְּתֵל אָבִיב, הַגֶּשֶׁם מְתוֹפֵף עַל הַחַלּוֹנוֹת.

נִינָה, תַּלְמִידָה בְּכִתָּה ב', שׁוֹכֶבֶת עַל הַסַּפָּה עִם פִּיגָ'מָה. יֵשׁ לָהּ קְצָת חֹם, הַגָּרוֹן כּוֹאֵב, וּמִדֵּי פַּעַם הִיא מִשְׁתַּעֶלֶת. הִיא מְבֹאֶסֶת כִּי הִיא מַפְסִידָה אֶת שִׁעוּר הַתְּעַמְּלוּת קַרְקַע שֶׁלָּהּ הַיּוֹם.

בַּטֵּלֵוִיזְיָה מְשֻׁדֶּרֶת הַתָּכְנִית "חֲקִירוֹת קְטַנּוֹת", אֲבָל לְנִינָה יֵשׁ רַעֲיוֹן אַחֵר. הִיא חוֹלֶמֶת לִיצֹר סֶרֶט הֶמְשֵׁךְ לְהִיט "צַיָּדוֹת הַשֵּׁדִים שֶׁל הַקֵּיי-פּוֹפּ" יַחַד עַם הַחֲבֵרוֹת שֶׁלָּהּ – לִירִי, אַסְיָה וְיוּלִי.

אִמָּא אָנָה נָמָה עַל הַכֻּרְסָה לְיַד, תְּשׁוּשָׁה אַחֲרֵי שִׁעוּר הַפִּילָאטִיס שֶׁל הַבֹּקֶר. אַבָּא גַּיְא נִמְצָא בַּמַּמָּ"ד, עָסוּק בְּעִנְיְנֵי מַחְשְׁבִים.

נִינָה מַרְגִּישָׁה שֶׁהַבַּיִת הוֹפֵךְ לְזִירַת צִילּוּם מִסְתּוֹרִית. מָה הִיא תַּעֲשֶׂה?