אוֹלִיבֶר טְוִויסְט: הַיֶּלֶד שֶׁרָצָה עוֹד

הָאוּלָם הַגָּדוֹל שֶׁל בֵּית הַיְּתוֹמִים הָיָה קַר וְאָפֵל. הַבָּנִים יָשְׁבוּ סְבִיב הַשֻּׁלְחָנוֹת, מַבִּיטִים בְּעֵינַיִים רְעֵבוֹת בְּסִיר הַדַּיְסָה הָעֲנָקִי. כָּל יֶלֶד קִבֵּל רַק קְעָרָה אַחַת קְטַנָּה שֶׁל דַּיְסָה דְּלִילָה, וְהָרָעָב הֵצִיק לָהֶם נוֹרָא.

הַגּוֹרָל נָפַל עַל אוֹלִיבֶר. הַבָּנִים הָאֲחֵרִים לָחֲשׁוּ וְדָחֲפוּ אוֹתוֹ. הוּא הָיָה צָרִיךְ לָקוּם וּלְבַקֵּשׁ עוֹד אוֹכֶל. אוֹלִיבֶר הַקָּטָן, רוֹעֵד מִפַּחַד אֲבָל נוֹאָשׁ מֵרָעָב, הִתְקָרֵב אֶל הָאִישׁ הַגָּדוֹל עִם הַכַּף.

"בְּבַקָּשָׁה, אֲדוֹנִי," אָמַר אוֹלִיבֶר בְּקוֹל חַלָּשׁ, "אֲנִי רוֹצֶה עוֹד."