הַהַרְפַּתְקָה שֶׁל עֹמֶר: סוֹד הַקֻּפְסָה הַקְּסוּמָה

הַיּוֹם שֶׁל עֹמֶר הִתְחִיל כְּמוֹ כָּל יוֹם רָגִיל. הִיא חָזְרָה מֵאִמּוּן הִתְעַמְּלוּת קַרְקַע, עָשְׂתָה גַּלְגַּלּוֹן מוּשְׁלָם בַּמִּסְדְּרוֹן וְנִכְנְסָה לַחֶדֶר שֶׁלָּהּ.

אֲבָל אָז, הִיא רָאֲתָה מַשֶּׁהוּ מוּזָר עַל הַמִּטָּה. זוֹ הָיְתָה קֻפְסָה סְגֻלָּה וְנוֹצֶצֶת עִם צִיּוּרִים שֶׁל כּוֹכָבִים.

"וָואוּ!" קָרְאָה עֹמֶר. זוֹאִי הַכַּלְבָּה קָפְצָה סְבִיבָהּ וְנָבְחָה בְּשִׂמְחָה: "הַב! הַב!".
עַל הַקֻּפְסָה הָיָה מַנְעוּל גָּדוֹל עִם מָסָךְ קָטָן שֶׁמְּבַקֵּשׁ קוֹד סוֹדִי.