פיטר פן: המסע לארץ לעולם לא

הַלַּיְלָה יָרַד עַל לוֹנְדוֹן, וּבַחֲדַר הַיְּלָדִים שֶׁל מִשְׁפַּחַת דָּארְלִינְג הַכֹּל הָיָה שָׁקֵט. וֶונְדִי יְשֵׁנָה בְּמִטָּתָהּ, אַךְ לְפֶתַע הִתְעוֹרְרָה לְקוֹל בְּכִי חֲרִישִׁי. עַל הָרִצְפָּה יָשַׁב יֶלֶד מוּזָר, לָבוּשׁ בְּעָלִים יְרֻקִּים.

"לָמָּה אַתָּה בּוֹכֶה?" שָׁאֲלָה וֶונְדִי בְּנִימוּס.

הַיֶּלֶד, שֶׁהִצִּיג אֶת עַצְמוֹ כְּפִּיטֶר פָּן, הִצְבִּיעַ בְּתִסְכּוּל עַל הָרִצְפָּה. "הַצֵּל שֶׁלִּי בָּרַח," הוא אָמַר, "וַאֲנִי לֹא מַצְלִיחַ לְחַבֵּר אוֹתוֹ בַּחֲזָרָה, אֲפִילּוּ לֹא עִם סַבּוֹן!"

וֶונְדִי חִיְּכָה. הִיא יָדְעָה בְּדִיּוּק מָה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת.