פּוּ הַדֹּב הוֹלֵךְ לְבַקֵּר וְנִכְלָא בְּמָקוֹם צַר

אֶדְוַארְד הַדֹּב, הַיָּדוּעַ לַחֲבֵרָיו כְּוִינִי-הַפּוּ, אוֹ בְּקִצּוּר פּוּ, הָלַךְ לוֹ בַּיַּעַר יוֹם אֶחָד, כְּשֶׁהוּא מְזַמְזֵם לְעַצְמוֹ בְּגַאֲוָה זִמְזוּם קָטָן שֶׁהִמְצִיא בַּבֹּקֶר.

הוּא הָיָה שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב, וְתָהָה מָה עוֹשִׂים כָּל הַשְּׁאָר, וְאֵיךְ זֶה מַרְגִּישׁ לִהְיוֹת מִישֶׁהוּ אַחֵר, כְּשֶׁלְּפֶתַע הִגִּיעַ לִגְדַת חוֹל, וּבַגָּדָה הָיָה חוֹר גָּדוֹל.