רצועת הנשיא: מעשה בשתי מדינות

אתה יושב מאחורי שולחן המהגוני הכבד במשכן הנשיא. השיער שלך מסורק למשעי, החליפה גזורה בקפידה, והבעת הפנים שלך משדרת 'דאגה ממלכתית עמוקה'. אתה מרגיש גירוד מוכר מאחורי האוזן, אבל מדחיק את הצורך לגרד אותו עם הרגל. אתה יצחק 'בוז'י' הרצוג, נשיא מדינת ישראל, ו—בואו נהיה כנים—אתה ילד טוב מאוד.

הדלת נפתחת בבעיטה. הוא לא דופק. הוא אף פעם לא דופק. בנימין 'ביבי' נתניהו נכנס בסערה, מפיץ ריח של סיגרים יוקרתיים וזיעה קרה. הוא מטיח מסמך על השולחן שלך, ממש ליד התמונה הממוסגרת של אביך, חיים הרצוג האגדי, שעיניו נראות כשופטות אותך מעולם האמת.

"הקואליציה מתפוררת, בוז'י," ביבי נוהם, צבע השיער הסגול שלו בוהק תחת הפלורסנטים. "החרדים מאיימים לפרק את הממשלה על חוק הגיוס. אם אנחנו הולכים לבחירות, אני מאבד את המנוף על השופטים. אני צריך את החנינה. עכשיו. על מלא-מלא."

הטלפון המוצפן מזמזם. זה קו ישיר ממר-א-לאגו. טראמפ על הרמקול: "בוז'י! הפודל הכי טוב שלי במזרח התיכון! תעשה את הדבר הנכון. דברים נהדרים קורים לכלבים טובים. דברים עצובים קורים לכלבים רעים. VERY SAD!"