רַפּוּנְזֶל: הַנַּעֲרָה בַּמִּגְדָּל

הָיוּ הָיוּ פַּעַם אִישׁ וְאִשָּׁה שֶׁחִכּוּ שָׁנִים רַבּוֹת לְיֶלֶד. יוֹם אֶחָד, הָאִשָּׁה הִבִּיטָה מֵהַחַלּוֹן לַגַּן הַמְּפֹאָר שֶׁל הַמְּכַשֵּׁפָה הַגְּדוֹלָה שֶׁגָּרָה בַּשְּׁכֵנוּת.

הִיא רָאֲתָה שָׁם עֲרוּגָה שֶׁל צֶמַח הָרַפּוּנְזֶל (סוּג שֶׁל חַסָּה מְיֻחֶדֶת), שֶׁנִּרְאָה יָרֹק וְרַעֲנָן כָּל כָּךְ, עַד שֶׁהִרְגִּישָׁה שֶׁהִיא חַיֶּבֶת לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ.

"אִישִׁי הַיָּקָר," אָמְרָה הָאִשָּׁה, "אִם לֹא אֹכַל מֵהָרַפּוּנְזֶל שֶׁבַּגַּן, אֲנִי מַרְגִּישָׁה שֶׁאֶהְיֶה חוֹלָה מְאוֹד." הָאִישׁ אָהַב אֶת אִשְׁתּוֹ מְאוֹד וְחָשַׁב מָה לַעֲשׂוֹת.