סוֹד מְצוּלַת הַפַּעֲמוֹן

אַתֶּם עוֹמְדִים עַל גְּדַת נְהַר הָאוֹדֶנְסֶה הַיָּפֶה. הַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת וְהַמַּיִם זוֹרְמִים בְּשֶׁקֶט מִתַּחַת לְגִשְׁרֵי הָעֵץ. מִסָּבִיב פּוֹרְחִים חֲבַצָּלוֹת מַיִם צְהֻבּוֹת וְקָנִים גְּבוֹהִים.

לְפֶתַע, אַתֶּם שׁוֹמְעִים צְלִיל מוּזָר עוֹלֶה מִן הַמַּיִם הָעֲמֻקִּים בְּיוֹתֵר: "דִּין-דּוֹן! דִּין-דּוֹן!"

זֶהוּ צְלִיל שֶׁל פַּעֲמוֹן, אַךְ אֵין שׁוּם כְּנֵסִיָּה בַּאֲזוֹר. הַאִם הַדִּמְיוֹן שֶׁלָּכֶם מְתַעְתֵּעַ בָּכֶם, אוֹ שֶׁמָּא יֵשׁ אֱמֶת בָּאַגָּדוֹת הַיְּשָׁנוֹת?