סוֹד הַמְּעָרָה הַמְּזַמֶּרֶת

אַתָּה עוֹמֵד בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל, הַחוֹל הַזָּהוֹב מִשְׂתָּרֵעַ עַד הָאֹפֶק. בְּיָדְךָ אַתָּה אוֹחֵז מַפָּה עַתִּיקָה שֶׁמָּצָאתָ בַּעֲלִיַּת הַגַּג שֶׁל סַבָּא.

לְצִדְּךָ עוֹמֵד צוּף, שׁוּעַל הַחוֹלוֹת הַנֶּאֱמָן שֶׁלְּךָ. הוּא מְרַחְרֵחַ אֶת הָאֲוִיר בְּהִתְרַגְּשׁוּת וּמְכַשְׁכֵּשׁ בִּזְנָבוֹ הַשָּׂעִיר. הַמַּפָּה מַצְבִּיעָה עַל שְׁנֵי שְׁבִילִים אֶפְשָׁרִיִּים לְעֵבֶר הַמְּעָרָה הַמְּזַמֶּרֶת.

הַאִם תִּבְחַר בַּדֶּרֶךְ הַקְּצָרָה דֶּרֶךְ הַקַּנְיוֹן הַצַּר, אוֹ בַּדֶּרֶךְ הָאֲרֻכָּה דֶּרֶךְ נוֹוה הַמִּדְבָּר?