סידהארתא: קמאלה וסנסרה

סידהארתא עומד על גדת הנהר, מביט אל המים הזורמים. העולם נראה לו חדש, צבעוני וחי. הוא כבר אינו סמאנה (נזיר סגפן), אך גם אינו ברהמין. הוא פשוט סידהארתא.

הוא מבקש מבעל המעבורת להעביר אותו לצד השני. הספן, איש פשוט עם חיוך רחב, מסכים לקחת אותו ללא תשלום.

"זהו נהר יפה," אומר סידהארתא.
"כן," עונה הספן, "אני אוהב אותו יותר מכל דבר אחר. אפשר ללמוד ממנו רבות. גם אתה תלמד ממנו ביום מן הימים, שהכל חוזר חלילה."

הם נפרדים בחיוך. סידהארתא מרגיש חזק, אך הרעב מתחיל להציק לו. הוא צועד לעבר העיר הגדולה שנראית באופק.