הַסּוֹד שֶׁל הַמַּלְכָּה וִיקְטוֹרְיָה

זֹהַר יָשְׁבָה בְּחַדְרָהּ מוּל כַּן הַצִּיּוּר. הִיא נִסְּתָה לְצַיֵּר אֶת הַמַּלְכָּה וִיקְטוֹרְיָה רוֹקֶדֶת בָּלֶט, אֲבָל הַצְּבָעִים לֹא הִסְתַּדְּרוּ לָהּ.

לְפֶתַע, הִיא שָׁמְעָה רַעַשׁ מוּזָר מֵהַכְּלוּב שֶׁל הָאוֹגֵר שֶׁלָּהּ, רוֹנִי. כְּשֶׁהִסְתַּכְּלָה, הִיא לֹא הֶאֱמִינָה לְמַרְאֵה עֵינֶיהָ! רוֹנִי לָבַשׁ כֶּתֶר זָהָב קְטַנְטַן עַל רֹאשׁוֹ וְעָמַד עַל שְׁתֵּי רַגְלַיִם.

"זֹהַר!" צִיֵּץ רוֹנִי בְּקוֹל אֱנוֹשִׁי, "אֲנִי לֹא סְתָם אוֹגֵר. אֲנִי שׁוֹמֵר הַסּוֹדוֹת שֶׁל הַמַּלְכָּה! הַאִם אַתְּ רוֹצָה לְגַלּוֹת אֶת הַסּוֹד הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁלָּהּ?"