טרזן: אדון הג'ונגל

בבקתה הקטנה והנעולה על חוף הים, הרחק מעיני השבט, יושב טרזן. גופו השזוף והשרירי רכון מעל השולחן הישן, וידיו החזקות מדפדפות בזהירות בספרים שהשאיר אחריו אביו המת.

לאט לאט, הסימנים השחורים הקטנים – ה"חרקים" כפי שכינה אותם – מתחילים לקבל משמעות. הוא מבין שאינו קוף. הוא מביט בציור של אדם ומתחתיו האותיות: M-A-N. ההכרה מכה בו כברק: הוא שונה מחבריו הפראיים. הוא אדם.

מבחוץ, קולות הג'ונגל קוראים לו. התיפוף העמומם של ה"דום-דום" מתחיל להדהד. השבט מתכנס לטקס הפראי. הלילה ירח מלא, והצייד הגדול מתעורר.