הַמַּלְאָךְ וּפֶרַח הַבַּר

אַתָּה מַרְגִּישׁ קַל כְּמוֹ נוֹצָה. זְרוֹעוֹת חֲזָקוֹת וּנְעִימוֹת אוֹחֲזוֹת בְּךָ. כְּשֶׁאַתָּה פּוֹקֵחַ אֶת עֵינֶיךָ, אַתָּה רוֹאֶה פָּנִים זוֹהֲרוֹת מֵעָלֶיךָ – זֶהוּ מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים.

לַמַּלְאָךְ יֵשׁ כְּנָפַיִם לְבָנוֹת וּגְדוֹלוֹת, וְאַתֶּם עָפִים יַחַד גָּבוֹהַ מֵעַל הָעִיר שֶׁבָּהּ גַּרְתָּ. הָעוֹלָם נִרְאֶה שָׁקֵט וְיָפֶה מִלְּמַעְלָה.

"אָנוּ טָסִים לְגַן עֵדֶן," לוֹחֵשׁ הַמַּלְאָךְ בְּקוֹל רַךְ, "אֲבָל קֹדֶם לָכֵן, עָלֵינוּ לֶאֱסֹף פְּרָחִים כְּדֵי לְהָבִיא אוֹתָם אֶל אֱלֹהִים."