הָעֲטַלֵּף וְהַסַּמּוּרִים

הָיָה זֶה לַיְלָה חָשׁוּךְ וְשָׁקֵט. הָעֲטַלֵּף הַקָּטָן עָף לוֹ בַּשָּׁמַיִם, מְחַפֵּשׂ חֲרָקִים לַאֲרוּחַת עֶרֶב. הוּא הָיָה קְצָת עָיֵף, וּפִתְאוֹם... בּוּם! הוּא נָפַל עַל הָאֲדָמָה.

לִפְנֵי שֶׁהִסְפִּיק לָקוּם, קָפַץ עָלָיו סַמּוּר גָּדוֹל וְתָפַס אוֹתוֹ בְּכַפּוֹתָיו. הַסַּמּוּר נִרְאָה רָעֵב מְאוֹד.

"בְּבַקָּשָׁה, אַל תֹּאכַל אוֹתִי!" בִּקֵּשׁ הָעֲטַלֵּף בְּקוֹל רוֹעֵד.