צִפּוֹר הַשִּׁיר הָעֲמָמִי

זֶהוּ זְמַן הַחֹרֶף. הָאֲדָמָה לוֹבֶשֶׁת שִׂמְלָה לְבָנָה שֶׁל שֶׁלֶג, וְהָאֲוִיר צָלוּל וְקַר. הָרוּחַ בַּחוּץ חַדָּה כְּמוֹ חֶרֶב, וְהָעֵצִים נִרְאִים כְּמוֹ אַלְמֻגִּים לְבָנִים.

אֲבָל אֲנַחְנוּ יוֹשְׁבִים בַּחֶדֶר הֶחָמִים, לְיַד הַתַּנּוּר הַבּוֹעֵר, וּמַקְשִׁיבִים לְסִפּוּרִים עַל יָמִים עָבְרוּ. הַאִם אַתֶּם שׁוֹמְעִים אֶת הַמַּנְגִּינָה הָעַתִּיקָה הַנִּשֵּׂאת בָּרוּחַ?

לְאָן תִּרְצוּ שֶׁהַדִּמְיוֹן יִקַּח אֶתְכֶם הַלַּיְלָה?