הבית השבור

האוויר בחדר האחורי של פאב 'הסוס המעופף' דחוס בריח של עובש ובירה זולה. בעוד חמש דקות אתם אמורים לעלות לבמה. זה אמור להיות ערב של שיתוף פעולה, אבל כרגע זה נראה כמו זירת קרב.

ישראל, המשורר החרדי המרדן, מסתובב בחדר כמו אריה בכלוב, ממלמל פסוקים מהמקורות במקצב של ראפ. נועם, השמאלני הממושקף, יושב בפינה, מתקן בטירוף את הדפים שלו בעט אדום, ממלמל על "דיכוי לשוני".

ואתה, גיא, תקוע באמצע. אתה רק רצית לקרוא שיר על החתול שלך.

"אני לא עולה עם הטקסט הזה," מכריז פתאום ישראל, "הוא פרווה מדי. הוא לא זועק לשמיים."