טִפַּת הַמַּיִם

הָיָה הָיָה פַּעַם אִישׁ זָקֵן וּמוּזָר שֶׁכֻּלָּם קָרְאוּ לוֹ קְרִיבֶּל-קְרַבֶּל. הוּא תָּמִיד רָצָה אֶת הַדְּבָרִים הַמְּיֻחָדִים בְּיוֹתֵר, וּכְשֶׁלֹּא הִצְלִיחַ לְהַשִּׂיג אוֹתָם בְּדֶרֶךְ רְגִילָה, הוּא הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּקְסָמִים.

הַיּוֹם, קְרִיבֶּל-קְרַבֶּל יוֹשֵׁב בַּחֲדַר הָעֲבוֹדָה שֶׁלּוֹ וּבְיָדוֹ זְכוּכִית מַגְדֶּלֶת עֲנָקִית. זוֹ לֹא סְתָם זְכוּכִית, אֶלָּא אַחַת שֶׁגּוֹרֶמֶת לְכָל דָּבָר לְהֵרָאוֹת גָּדוֹל פִּי מֵאָה!

מוּלוֹ עוֹמֶדֶת צְלוֹחִית עִם מַיִם שֶׁלָּקַח מֵהַשְּׁלוּלִית בַּחוּץ. הוּא מִתְכּוֹנֵן לְהָצִיץ פְּנִימָה.