הַדְּרִיאָדָה וְהַעִיר הַגְּדוֹלָה

אַתְּ דְּרִיאָדָה, רוּחַ שֶׁל עֵץ עַרְמוֹן צָעִיר וְיָפֶה. בֵּיתֵךְ הוּא בַּכְּפָר הַשָּׁקֵט, תַּחַת צִלּוֹ שֶׁל עֵץ אַלּוֹן עַתִּיק.

מִדֵּי יוֹם, הַצִּפּוֹרִים וְהַסְּנוּנִיּוֹת מְסַפְּרוֹת לָךְ סִפּוּרִים עַל פָּרִיז, הָעִיר הַגְּדוֹלָה וְהַנּוֹצֶצֶת. הֵן מְתָאֲרוֹת אוֹרוֹת, אֲרְמוֹנוֹת וַהֲמוֹן אָדָם. גַּם הַכּוֹמֶר הַזָּקֵן יוֹשֵׁב תַּחַת הָאַלּוֹן וּמְסַפֵּר לַיְּלָדִים עַל הַהִיסְטוֹרְיָה שֶׁל צָרְפַת.

הַלֵּב שֶׁלָּךְ מָלֵא בְּגַעְגּוּעִים. הַאִם תִּסְתַּפְּקִי בַּשֶּׁקֶט שֶׁל הַכְּפָר, אוֹ שֶׁתַּחְלְמִי עַל הָעוֹלָם הַגָּדוֹל?