בִּגְדֵי הַמֶּלֶךְ הַחֲדָשִׁים

לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת חַי מֶלֶךְ שֶׁאָהַב בְּגָדִים יוֹתֵר מִכֹּל דָּבָר אַחֵר. הוּא לֹא הִתְעַנְיֵן בַּחַיָּלִים שֶׁלּוֹ וְלֹא בְּתֵאַטְרוֹן; כָּל מָה שֶׁעִנְיֵן אוֹתוֹ הָיָה לְהַצִּיג אֶת בְּגָדָיו הַחֲדָשִׁים.

יוֹם אֶחָד הִגִּיעוּ לָעִיר שְׁנֵי נוֹכְלִים. הֵם טָעֲנוּ שֶׁהֵם יוֹדְעִים לֶאֱרֹג אֶת הַבַּד הַיָּפֶה בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם. "לַבַּד הַזֶּה יֵשׁ תְּכוּנָה מְיֻחֶדֶת," הֵם אָמְרוּ, "הוּא בִּלְתִּי נִרְאֶה לַאֲנָשִׁים טִפְּשִׁים אוֹ לְכָאֵלֶּה שֶׁלֹּא מַתְאִימִים לְתַפְקִידָם."

הַמֶּלֶךְ חָשַׁב לְעַצְמוֹ: "זֶה נִשְׁמָע מְצֻיָּן! כָּךְ אוּכַל לָדַעַת מִי בַּמַּמְלָכָה שֶׁלִּי חָכָם וּמִי טִפֵּשׁ."