הָעֵץ הָאַשּׁוּחַ

בְּעֹמֶק הַיַּעַר, בְּמָקוֹם שֶׁבּוֹ הַשֶּׁמֶשׁ חֲמִימָה וְהָאֲוִיר צַח, צָמַח לוֹ עֵץ אַשּׁוּחַ קָטָן וְיָפֶה. סְבִיבוֹ עָמְדוּ עֵצִים גְּבוֹהִים וּמַרְשִׁימִים, אֳרָנִים וְאַשּׁוּחִים עַתִּיקִים.

לַמְרוֹת הַיֹּפִי שֶׁסְּבִיבוֹ, הָעֵץ הַקָּטָן לֹא הָיָה מְרֻצֶּה. הוּא רָצָה כָּל כָּךְ לִהְיוֹת גָּדוֹל! הוּא לֹא שָׂם לֵב לַשֶּׁמֶשׁ הַנְּעִימָה אוֹ לַצִּפֳּרִים שֶׁצִּיְּצוּ סְבִיבוֹ. "לוּ רַק הָיִיתִי גָּדוֹל כְּמוֹ הָאֲחֵרִים," חָשַׁב הָעֵץ, "הָיִיתִי יָכוֹל לִפְרֹשׂ אֶת עֲנָפַי לְכָל עֵבֶר וְלִרְאוֹת אֶת הָעוֹלָם הַגָּדוֹל!"

קֶרֶן שֶׁמֶשׁ קְטַנָּה לִטְּפָה אֶת עֲנָפָיו וְאָמְרָה: "שְׂמַח בִּנְעוּרֶיךָ! שְׂמַח בַּצְּמִיחָה הַחֲדָשָׁה וּבַחַיִּים הַצְּעִירִים שֶׁבְּךָ."