חמשת חרצני התפוז

היה זה סוף חודש ספטמבר, והרוחות השתוללו באלימות חריגה. כל היום צרחה הרוח והגשם הכה בחלונות הדירה שלנו ברחוב בייקר 221 ב'.

שרלוק הולמס ישב במצב רוח קודר ליד האח, ואני, ד"ר ווטסון, שקעתי בקריאת ספר. לפתע, נשמעה דפיקה בדלת. הולמס זקף את ראשו.

"לקוח," אמר הולמס. "רק מקרה רציני ביותר יכול להוציא אדם החוצה במזג אוויר שכזה."

אל החדר נכנס גבר צעיר, רטוב עד לשד עצמותיו, פניו חיוורים ועיניו מלאות חרדה. שמו היה ג'ון אופנשו, והוא החזיק בידו מעטפה מקומטת.