הַשּׁוּעָל וְהָעֲנָבִים

הַיּוֹם הוּא יוֹם קַיִץ חַם וְיָפֶה. שׁוּעָלִי הַשּׁוּעָל מְטַיֵּל בַּיַּעַר, אֲבָל הוּא לֹא מַבִּיט בַּפְּרָחִים וְלֹא מַקְשִׁיב לַצִּפּוֹרִים.

הוּא חוֹשֵׁב רַק עַל דָּבָר אֶחָד: אֹכֶל!

הַבֶּטֶן שֶׁלּוֹ מַשְׁמִיעָה רְעָשִׁים מַצְחִיקִים: "קְרוּק... קְרוּק..."
לְפֶתַע, הוּא רוֹאֶה מַשֶּׁהוּ נִפְלָא תָּלוּי גָּבוֹהַ עַל הַגֶּפֶן: אֶשְׁכּוֹלוֹת עֲנָבִים סְגֻלִּים, גְּדוֹלִים וְעָסִיסִיִּים.